מדריך כשרות בטורינו

קבוצה קטנה של יהודים התיישבה בטורינו בשנת 1424 בראשם הבנקאי הצרפתי, אליאס אלמאני, שעבר לגור בעיר עם משפחתו. מאז חיו היהודים בעיר כקהילה קטנה תחת חסות הדוכס מסאבוי. היהודים הורשו להתגורר במתחם קטן שם עסקו במסחר. המיסים ששילמו היהודים בטורינו היו גבוהים במיוחד והטלת מסים חדשים איימה באופן קבוע על היהודים שהסתכנו במאסר או בגירוש. תחת חסות הדוכס מסאבוי הוקמו בעיר בנקים של יהודים, תלמודי תורה, ובהמשך גם בית חרושת לבדים.

הסיפוח של העיר לצרפת בשנת 1798, הביא ליהודים חופש תנועה והם הורשו לצאת מתחומי הגטו. אך עם נפילתו של נפוליאון בשנת 1814, חזר המלך ויקטור עמנואל הראשון וחוקק את ההגבלות כנגד היהודים. כמה שנים לאחר מכן קיבלו היהודים זכויות שוות באופן יחסי וחלקם גם נלחם לצד האיטלקים בצבא סרדיניה. החופש היחסי משך לעיר יהודים נוספים ובשנת 1884 הוקם בעיר בית הכנסת הגדול של טורינו.

תקופת מלחמת העולם השנייה פגעה בקהילה והגרמנים שלחו כמה עשרות יהודים למחנות הריכוז. חלק מבני הקהילה הצליחו להימלט וחברו לפרטיזנים. עם סיום המלחמה, נותרו בעיר טורינו כ-3000 יהודים. כיום חיים בטורינו כמה מאות יהודים, ויש בית חב"ד פעיל ושירותי קהילה.