מדריך כשרות בברלין

אחת העדויות המוקדמות ביותר על קיומם של יהודים בברלין היא בחוק שקבעה מועצת העיר מסוף המאה ה-13, האוסר על סוחרי צמר לספק ליהודים חוטים. יהודי ברלין של אז עסקו בעיקר במסחר, מלאכת יד ושירותים פיננסיים. הם שילמו מיסים עבור שירותי הקהילה וזכויות כמו חתונה וקבורה. בתקופת ה"מגפה השחורה" בסוף המאה ה-14, נשרפו בתי היהודים ומרביתם נספו או גורשו מן העיר.

במאות השנים שלאחר מכן הורשו יהודים לחזור להתגורר בעיר ומדי פעם סבלו מרדיפות, הגבלות וגירוש. במאה ה-18 עסקו יהודי ברלין בעיקר בבנקאות וסחר במתכות ובאבנים יקרות. חלקם שימשו כיהודי חצר וזכו להגנה מהשלטונות. בתקופת שלטונו של פרידריך הגדול (1740-1786) השתפר מצבם הכלכלי, התרבותי והחברתי של היהודים בברלין.

במאה ה-19 סבלה הקהילה בברלין מפיצול בגלל עליית תנועת ההשכלה והרפורמות החדשות. מינויו של הרב הרפורמי אברהם גייגר כרב הקהילה בברלין נתקל בהתנגדות חריפה מצד חוגים אורתודוקסיים, בעקבות הוקמה קהילת עדת ישראל, שקיבלה הכרה רשמית מהשלטונות.

המאה העשרים בישרה על עליית האנטישמיות בגרמניה ובברלין בפרט. בזמן שהנאצים תפסו את השלטון, הקהילה היהודית הרשמית של ברלין מנתה כ- 172,000 איש. אירועי ליל הבדולח, רדיפות, גירוש והשמדה שיטתית בתקופת השואה, צמצמו את מספר בני הקהילה בצורה דרמטית. לאחר המלחמה, חיו בברלין כמה אלפי יהודים בודדים. כיום בברלין מתרכזת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בגרמניה, ובה יהודים שהיגרו ממדינות רבות בעולם, כולל מישראל.